כמה אור צריך בכל חדר: לומן, לוקס ואיך מחשבים

כמות האור שחדר צריך מחושבת בנוסחה אחת: לומן שווה לוקס כפול שטח החדר במטרים רבועים. סלון של 20 מטר רבוע שמכוון ל-150 לוקס דורש בערך 3,000 לומן. משם מתקנים כלפי מעלה לקירות כהים, לתקרה גבוהה ולעיניים מבוגרות.

לוקס הוא כמות האור שמגיעה למשטח. לומן הוא כמות האור שגוף התאורה פולט. ההבדל בין השניים הוא כל התכנון: אפשר להתקין נורה של 1,000 לומן ולקבל 40 לוקס על שולחן האוכל, אם הגוף תלוי גבוה מדי או מפזר את האור לכיוונים שאף אחד לא עומד בהם.

המספרים בעמוד הזה הם טווחי תכנון מקובלים לשימוש ביתי. הם אינם ציטוט של תקן ואינם דרישה רגולטורית, אלא נקודת מוצא שמאפשרת לתכנן חדר בלי לנחש.

הנוסחה, בלי קיצורי דרך

1. מודדים את שטח החדר: אורך כפול רוחב, במטרים.
2. בוחרים יעד לוקס לפי סוג החדר והמשימה שמתבצעת בו.
3. מכפילים. התוצאה היא סך הלומנים שצריכים להיות בחדר, מכל גופי התאורה יחד.

חדר עבודה של 3 על 3 מטר הוא 9 מטר רבוע. יעד של 250 לוקס נותן 2,250 לומן. זה לא גוף אחד, זה הסכום של כל הגופים בחדר: ספוטים שקועים, מנורת שולחן וכל השאר.

טבלת יעדי תאורה לפי חדר ומשימה

עמודת הלומנים מחושבת לפי אמצע טווח הלוקס כפול השטח הטיפוסי שבאותה שורה. אם החדר שלכם גדול או קטן יותר, החליפו את השטח ותקבלו את המספר שלכם.

שימו לב לשורת המראה. חישוב יבש נותן 400 לומן, אבל גופים שמותקנים בצדי המראה מאירים את הפנים באלכסון וחלק מהאור הולך לקיר. בתכנון מעשי מכוונים לסך של 700 עד 800 לומן באזור הזה, וזאת הסיבה שהמספר בטבלה הוא רצפה ולא תקרה.

מקדמי תיקון: קירות, תקרה וגיל

הנוסחה הבסיסית מניחה חדר ממוצע: קירות בגוון בהיר, תקרה בגובה 2.6 עד 2.8 מטר וריהוט לא כהה במיוחד. כל חריגה מזה משנה את התוצאה, כי אור שנבלע בקיר כהה לא חוזר לחדר.

המקדמים מוכפלים זה בזה. חדר עם קירות כהים ותקרה של 3 מטר מקבל 1.2 כפול 1.15, כלומר תוספת של כ-38 אחוז לעומת החישוב הבסיסי. זה לא עיגול שרירותי כלפי מעלה, זה ההפרש בין חדר שנעים לשבת בו לחדר שמרגיש עמום.

דוגמה מחושבת: סלון 4 על 5 מטר

סלון בדירת 4 חדרים, 4 על 5 מטר, קיר טלוויזיה בגוון אפור כהה, ריהוט כהה, תקרה בגובה 3.05 מטר.

• שטח: 4 כפול 5 שווה 20 מטר רבוע.
• יעד: 150 לוקס לתאורה כללית. 150 כפול 20 שווה 3,000 לומן.
• תיקון צבע: כפול 1.2 שווה 3,600 לומן.
• תיקון גובה: כפול 1.15 שווה 4,140 לומן.

היעד המעשי הוא כ-4,150 לומן בסלון. עכשיו מחלקים אותו בין שכבות במקום לתלות גוף ענק אחד:

• שכבה כללית, כ-60 אחוז: 4 ספוטים של 650 לומן שווה 2,600 לומן.
• שכבת משימה, כ-25 אחוז: מנורת עמידה ליד הכורסה 800 לומן ומנורת שולחן צד 250 לומן, סך 1,050 לומן.
• שכבת אווירה, כ-15 אחוז: פס לד עקיף מאחורי יחידת הטלוויזיה, כ-600 לומן.

סך הכול 4,250 לומן מול יעד של 4,140. הפער קטן, וממילא הדימור מוריד את השכבה הכללית בערב. חשוב מהסכום הוא שהאור מגיע משלושה מקורות בגבהים שונים ולא מנקודה אחת בתקרה.

איך בודקים כמה אור יש בפועל

אפשר למדוד לוקס בלי ציוד מקצועי. אפליקציות מד לוקס בטלפון משתמשות בחיישן האור הקדמי ומספקות קריאה שמספיקה להשוואה יחסית בין נקודות באותו חדר. כערך מוחלט הן פחות אמינות, כי החיישן מכויל לצרכים אחרים ולא לזווית מדידה קבועה.

השיטה שעובדת: מניחים את הטלפון על המשטח שרוצים לבדוק, מסך כלפי מעלה, בערב אחרי שחשוך בחוץ. מודדים בשלוש נקודות לפחות, במרכז החדר, על משטח העבודה ובפינה הרחוקה ביותר מגוף התאורה. אם ההפרש בין המרכז לפינה גדול מפי שלושה, בעיית הפיזור חשובה יותר מכמות הלומנים הכוללת.

מדידה כזאת לא תיתן מספר שאפשר להסתמך עליו במפרט, אבל היא תגיד בדיוק היכן החדר חלש. זה מספיק כדי להחליט אם להוסיף גוף, להזיז אותו או פשוט להחליף נורה לחזקה יותר.

מה משנה בישראל: שלד, בטון ושמש

בבנייה ישראלית נקודות המאור נקבעות בשלב השלד. הצנרת החשמלית מוטמעת בתקרת הבטון לפני היציקה, ולכן מיקום שהוחלט עליו בשרטוט הופך אחרי היציקה לעובדה קשה. הזזה של נקודה כרוכה בתעלה חיצונית, בשבירת בטון או בהורדת תקרת גבס.

ההבדל בין תקרת בטון לתקרת גבס הוא ההבדל בין תכנון סגור לתכנון פתוח. בתקרת בטון חשופה קשה לשקוע ספוטים, והפתרון הוא גופים צמודי תקרה או פסי צבירה. תקרת גבס מאפשרת ספוטים שקועים, בתנאי שיש מעל הלוח מרווח פנוי של כ-8 עד 10 סנטימטר לגוף ולשנאי. במרווח נמוך מזה חלק מהגופים פשוט לא נכנסים.

גורם נוסף שקל לפספס הוא עוצמת אור השמש. בשעות היום, חדר עם חלון גדול לכיוון דרום או מערב מקבל אור בסדר גודל שהתאורה המלאכותית לא מתחרה בו. סלון שנראה מואר מצוין בשתיים בצהריים יכול להרגיש חשוך בשבע בערב, ולכן בודקים תחושת אור בערב ולא ביום.

מה משתבש בפועל

• סופרים לומן של נורה במקום של גוף. אהיל אטום, זכוכית חלבית או גריל מכוון בולעים חלק מהאור. גוף עם נורה של 800 לומן יכול להוציא לחדר פחות מכך.
• מכוונים לשיא במקום לטווח. 500 לוקס בסלון היא רמת אור של משרד. היעד הגבוה מיועד למשימה נקודתית, לא לכל החדר.
• הכול בנקודה אחת. גוף מרכזי של 4,000 לומן עומד בחישוב ונכשל בשימוש: צללים חדים מתחת לארונות ואור שטוח על הפנים.
• שוכחים את הדימור. חדר שמתוכנן ליעד היום צריך אפשרות לרדת בערב, אחרת התוצאה מסנוורת.
• מחשבים בוואט. וואט מודד צריכת חשמל ולא כמות אור. שני גופי לד באותה צריכה יכולים להוציא כמות אור שונה מאוד.
• מודדים חדר ריק. ארון גבוה, ספרייה או וילון כבד בולעים אור. בחדר עמוס כדאי לעגל כלפי מעלה בעוד כ-10 אחוז.

צ'קליסט לפני שקונים

1. מדדו את החדר ורשמו את השטח במטרים רבועים.
2. בחרו יעד לוקס מהטבלה, לפי מה שקורה בחדר בפועל.
3. הכפילו והוסיפו את מקדמי התיקון הרלוונטיים.
4. חלקו את התוצאה לשלוש שכבות: כללית, משימה ואווירה.
5. בדקו על האריזה את הלומן של כל גוף, לא את הוואט.
6. ודאו שהשכבה הכללית ניתנת לעמעום.