רישום בעיפרון


1 דקות קריאה

ההיסטוריה של הרישום בעיפרון

הציור בעיפרון היה בעבר לצורך הכנת סקיצה לציור גדול או איזשהו פסל. הוא היה אמצעי בלבד. היום הציור בעיפרון, הנקרא גם רישום, עומד בזכות עצמו, הוא נחשב ציור ונעשות תערוכות של רישומי עיפרון בלבד, ללא צבע.

עבודה ברישום בעיפרון

מתחילים עם רישום מאוד פשוט של אובייקט, ומתמקדים בשלב ראשון  בתלת ממד

שלו. בשלב שני ממלאים אור וצל, והרבה גוונים של אפורים בחוזקם שונים.

העפרונות מתחלקים לשתי קבוצות. קבוצת H, המשמשת לשרטוט, העופרת בדרגות

קושי שונות, וקבוצת B, שהן עפרונות בעלי עופרת רכה יותר, אלה משמשות לציור - רישום.

אמני הרישום משתמשים בדרך כלל בעיפרון מטיפוס 6B, שהוא רך, לא יותר מדי.

העפרונות האלה מגיעים עד 9B, עופרת רכה מאוד.



היסטוריה של הרישום הישראלי

בין הציירים הישראליים, הידועים ברישומים שלהם נמנים הציירים הבאים:

אנה טיכו, רות שלוס, ליאופולד קרקאור ואביבה אורי. אבל ברור שכל

הציירים עוברים שלב של רישום בחייהם, לפחות באקדמיה.


רישום בעיפרון - יתרונות וחסרונות

היתרונות של השימוש בעיפרון הם ברורים. הוא זמין, קל ונוח, ולא צריך לחכות שיתייבש.

אפשר לצייר כל דבר, מציורי פורטרטים ועד ציורי נוף. אפשר לצייר על כל סוגי הנייר. כמובן

שיש ניירות מיוחדים לרישום עפרונות, שהם ברי מחיקה. זו עוד תכונה חשובה של העיפרון,

שאפשר למחוק כשרוצים. אפשר גם להבהיר מקומות כהים מדי בציור. יתרון נוסף הוא שהעיפרון

איננו רעיל. חיסרון של העיפרון הוא שהוא חדגוני, ללא צבע, שחור לבן. קיימים גם עפרונות

צבעוניים. חיסרון נוסף הוא שהעיפרון נמרח, במיוחד העפרות הרכות. כנגד זה יש אמצעי

והוא פיקסטיב, ספריי מיוחד המקבע את העיפרון ומונע ממנו להימרח.


בנימה אישית

אני בדרך כלל אוהב להשתמש בציור בצבע. צבע שמן. אבל לפעמים בא לי לרשום בעיפרון,

במיוחד ציורי פורטרטים וקריקטורות. אני אוהב שאינני צריך לחכות לייבוש, מהקלות והנוחות

של השימוש בעיפרון. אני אוהב את הפורמט הקטן של הנייר שאני מצייר עליו, את מהירות

הביצוע ואת התוצאה המוגמרת.