ציורים יפים- ותולדות האמנות הפלסטית


1 דקות קריאה

מהם ציורים יפים ואיך התפתחות האמנות לאורך ההיסטוריה, כשבראשה הציור והאמנות הפלסטית השפיעה על הדרך שבה אנחנו מגדירים מהו יופי באמנות?

בין אם מדובר בציורי דיוקן ריאליסטיים בצבעי שמן עזים ובולטים מתקופת הרנסאנס או ציורי מים שהציגו נופים בצבעים בהירים על ידי גדולי האימפרסיוניסטים. מושג היופי באמנות השתנה וכך גם חשיבותו בעיני האמן ככל שהאמנות הפלסטית התפתחה והשתנתה. כך, מודל היופי של פבלו פיקסו שהוביל את הסגנון שזכה לכינוי קוביזם, לא דומה כלל לזה של אמנים כמו בוטיצ'לי שחיו ויצרו יותר משלוש מאות שנים לפניו. כמוהו, גם אמנים שבאו אחריו, שיצרו בצבעי מים, שמן, אקריליק או פחם, אתגרו את מושג היופי באמנות,  ובייחוד סגנונות שפרחו בתחילת המאה העשרים, עם דור מרדני יותר של אמנים וציירים שגיבשו סגנונות אמנות חדשים שאתגרו קהלים גדולים ברחבי העולם עם ציור אבסטרקטי, או סוריאליסטי ( מופשט) והפשיטו את היצירה הפלסטית מההקשרים והדימויים הריאליסטיים. המאמר סוקר את הדיאלקטיקה העדינה שבין מושג היופי ביצירה לבין התפתחות זרמים שונים באמנות לאורך ההיסטוריה, החל מתקופת הרנסנס ועד עידן הציור המודרני וציורי אבסטרקט

האסתטיקה באמנות והניסיון להגדיר מהם ציורים יפים

"מותר האדם מן הבהמה" נאמר במקורות. הביטוי הפואטי ביותר להבדלים הרוחניים שבין בני האדם לבעלי החיים, הוא הצורך הטבוע בנו וההנאה שאנו שואבים מכל היופי וההדר שיש לעולמנו הקט להציע. בראש, ניצבת האמנות - היצירה האסתטית, אותם ציורים יפים, שבחלק מהמקרים באים  לחקות את הטבע באמצעות טכניקות שונות, ובחלקם, נותנים פורקן לנבכי נפשו של האדם העוסק בה, האומן, ותוך כך לרוב גם מספקת מזור לכאביו, שמאפיינת לרוב אמנות אבסטרקט.

לאורך השנים התקבעו נורמות המגדירות מהי אמנות ומהי אמנות יפה. הגדרות שעם חלוף העתים הספיקו להתפרק ולהתחבר מחדש ולהתפרק שוב, עם הניסיון הקונסיסטנטי של האנושות ושל האמנים שבקרבה, להגדיר מה נחשב כאמנות, לאור המופשטות של המושג.

מצד אחד, ומאז שהחל האדם ליצור דימויים חזותיים, הוא עסק בניסיון להקנות להם מרכיב תקשורתי של העברת מסר כלשהו. כשלדוגמא, ניתן לראות את המסרים הדתיים ביצירות הרנסאנס. אך עם הזמן ובמקביל להתפתחות צורת החשיבה האנושית, כך גם המסר שניסה האמן להעביר ביצירה שלו הפך מופשט יותר ועבר מתיאור כמעט מילולי של נופים וסיטואציות חברתיות ואחרות, לתיאור נפשו המיוסרת לעיתים של האומן, ההתחבטויות שלו, הפחדים שלו, האהבות שלו באמצעות צבעי פחם, צבעי מים צבעי שמן ועוד.


ציורים יפים בתקופת האמנות

ציורים יפים בתקופת האמנות הקלאסית והרנסאנס

האמנות היפה הקלאסית, עליה נמנים בין השאר ציורי תקופת הרנסאנס, דרך תקופת הבארוק והתקופה הרומנטית התאפיינה בתיאורים "יפים" של הטבע, של אנשים ושל מקומות. בתקופה זו, רוב האמנים שימשו כציירי חצר במשפחות אצולה שונות ברחבי אירופה והיו אמונם על תיעוד בני המשפחה אם באמצעות ציורי דיוקן, ואם באמצעות ציורים שתיארו סיטואציות מחיי היום-יום, לרוב תוך הקבלה לסיפורים תנ"כיים או מן המיתולוגיה היוונית או הרומית.

אולם בעוד ציורי תקופת הרנסאנס הציגו תמונה יפה של המציאות, עם ציורי שמן בצבעוניות רכה ומוארת, ציירי סגנון הבארוק שנולד באיטליה בסוף המאה ה-16 נטו ליותר דרמטיות בציוריהם בקווים חדים יותר, קונטרסטיות רבה יותר בין הצבעים ותנועה שנועדו למשוך את עיני המתבונן ולהקסים אותו.

 

האם האמנות הקוביסטית גם נחשבת "ציורים יפים


האם האמנות הקוביסטית גם נחשבת "ציורים יפים"?

קוביזם הוא זרם באמנות שהאמן המוכר ביותר שנמנה על מוביליו היה פאבלו פיקאסו.זהו הסגנון האמנותי שבא לידי ביטוי בציורים ובפסלים בתחילת המאה העשרים, שלמעשה פירק את האובייקט שאותו הוא תיאר לגורמים וסיפק לצופה נקודות מבט שונות בו זמנית להתרשמות ובחינה שלו. וזאת, מתוך האבחנה, כי האובייקט מורכב יותר ממה שנראה וגלוי לעין, ולכן המטרה של האומן היא לספק זוויות הסתכלות נוספות על האובייקט אותו הוא מתאר. ההשפעות המרכזיות על האמנים הקוביסטים היו האמן הצרפתי פול סזאן לצד הפיסול הפרימיטיבי האפריקאי. הציור הקוביסטי על מאפייניו הסכמטיים, הצורות הגיאומטריות והקווים הנוקשים אתגרו מאוד את תפיסת היופי והעלו את השאלה: אילו ציורים נחשבים ציורים יפים? הקוביזם נחשב לסגנון האמנות המודרני הראשון של המאה העשרים, והאומנים שהשתייכו לזרם הזה, עליהם נמנים מלבד פיקאסו, גם ג'ורג' בראק, פרננד לז'ה, רוברט דלוני ורבים אחרים.  


ציור סוריאליסטי והאתגר שהוא מציב לקונספט של "ציורים יפים"

הסוריאליזם הוא זרם באמנת שפרח בפריז של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. בניגוד לזרמים קודמים באמנות שנגעו בעיקר באמנות פלסטית כמו ציור ופיסול, הסוריאליזם השפיע גם על סופרים, אנשי קולנוע, משוררים, אדריכלים ועוד. הסוריאליסטים ראו בעצמם מהפכנים ששילבו בעבודותיהם אלמנטים מפתיעים וחסרי היגיון, כפי שגם עולה משם התנועה שהוא למעשה שילוב בין שתי המילים  סור (Sur, שמשמעותה בצרפתית היא "מעל") והמילה ריאליזם שפירושה "מציאותיות". כשהמשמעות הנגזרת היא "מעל המציאות". הציירים הבולטים של הזרם הסוריאליסטי היו ז'ואן מירו, סלבדור דאלי ורנה מגריט ( עם ציורו האיקוני "בגידת הדימויים" בו מופיעה הכתובת Ceci n'est pas une pipe - שפירושה "זו אינה מקטרת", וכוונתו הייתה שגם הייצוג  הכי ריאליסטי של עצם כלשהו הוא עדיין רק ייצוג).

הסוריאליזם התחלק לשני זרמים עיקריים: פיגורטיבי ומופשט.

בציור הפיגורטיבי הפריטים בציור צוירו באופן ריאליסטי (מציאותי), אולם המיקום שלהם בתמונה והיחסים שלהם עם פריטים אחרים בתמונה היו לא מציאותיים.

לעומת הסגנון הפיגורטיבי, הסגנון המופשט התאפיין בצורות גיאומטריות פשוטות, שאפשרו למתבונן להחליט בעצמו מה הוא רואה.


אבסטרקט - הציור המופשט מגדיר מחדש מהם ציורים יפים

האמנות האבסטרקטית: ציור אבסטרקטי ופיסול אבסטרקטי החלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת עם עבודותיו של הצייר והתיאורטיקן הרוסי הנודע וסילי קנדינסקי, ששאב השראה מחוויותיו האישיות והביא אותן לידי ביטוי באמנותו, תוך שהוא מנתק אותן מהייצוגים הגשמיים שלהן, מצמצמם ומפשט אותם למימדים של צבע, צורה וקומפוזיציה. עבור קנדינסקי, ביטוי הרגש היה ערך עליון ביצירה אמנותית. קנדינסקי נתן משמעויות פסיכולוגיות ורוחנית לצבעים וצורות. כך לדוגמא, הצבע הכחול נחווה על ידו כרוחני ומתרחק והצורה משולש נתפסה על ידו כדינמית יותר מריבוע. קנדינסקי נודע בזכות עבודותיו הרבות בצבעי שמן, אולם הוא יצר לא אחת גם עבודות עם ציורי מים ואפילו פחם.